חסר רכיב

בית כנסת

24/08/2016

בית  כנסת  בקיבוץ  חילוני ?

על בית הכנסת שלנו 

בית הכנסת לא מהוה לרובנו מבנה יוצא דופן בנוף קיבוצנו. אך לא מעט אנשים מזדמנים ואורחים תוהים ושואלים-  איך? ממתי? מי הקהל? ומן הסתם מוסיפים התיחסות לחיוב וגם לשלילה. לאחרונה, בביקור מזכירות התנועה באו לידי ביטוי שאלות אלה, ובצדן הערכה רבה הן למבנה והמקום המכובד, והן לקשר של חברים צעירים למנהגים ומסורת שקיבלו כאן או הביאו איתם מבית הוריהם .

למרות שלא השתתפתי במפגש זה, חשבתי לנכון להעלות בכתב, גם לידיעת השותפים החדשים לקיבוצנו, מעט על גלגוליה של "הקהילה הקדושה"- של באי בית הכנסת שהביאו, שיצרו, ששומרים ומחדשים את המסורת המקומית.

עוד בראשית ימי "הקבוצה", הגיעו חברים צעירים מארצות אירופה שהביאו איתם ממסורת קהילות יהודיות בצ'כוסלובקיה והונגריה. אל חלקם הצטרפו הוריהם לפני המלחמה ומעטים ששרדו אותה, אחריה. רצונם לקים מעט ממנהגים ומסורות שקוימו מזה דורות בעיירותיהם, יצר גרעין לא גדול של חברים שנתן ביטוי לכך בהתכנסויות לתפילה משותפת. לצידם של הורי החברים -  סבא רייס וסבא פונק, היו שותפים להוויה – טוביה רייס, משה בלומנטל, משה יערי, ויקטור, עלי לפלר, מרדכי גרנות ואחרים. זיכרון כולם לברכה. הם שיצרו את דפוסי המנהגים והמסורת המקומית, לא רק בנוסח התפילות, אלא גם בחלק הטקסי של חגים רבים, ולהבדיל , אופיין של הלוויות והמרכיב הדתי שבהן. עם הזמן, גדלו ובגרו בני הקיבוץ, ומסוף שנות החמישים מרבית הבנים עלו לתורה בהנחיתם של משה בלומנטל וטוביה, ועשרות מהם ספגו מהאווירה תוך לימוד ניגוני ההפטרה.
 

במשך עשרות שנים התנהלו התפילות והחוג ללימודי משנה, ב"בית ברוך" שכונה גם "בית תרבות", שהפך ל"מועדון", ומאוחר יותר לספריה של היום. לקומץ החברים שהוזכרו, הצטרפו חברים נוספים משלנו ומספר חברים מבוגרים מרמת יוחנן, שהיו לשותפים קבועים בתפילות ובשיעורים. המקום היה צר מלהכיל את המתאספים באירועי הבר מצווה ובתפילות יום הכיפורים. וכך "נדדו" מדי פעם ספרי התורה והקהל הרב למועדון לחבר של היום.

מקום הקבע להתכנסויות ולתפילות נמצא עם הקמתו של ה"בנין הקהילתי" שהוקם בסוף שנת 1983. חלקו העיקרי - בית הכנסת וחדר העיון שחובר לספריה, הוקם לזכרו של הנס שמעון קריגר, שחי אמנם באיטליה, אך היה לידידם של חברים רבים מביננו הודות לביקורים הדדיים כאן בארץ ולא מעט חברים אצלו באיטליה. הנס היה אחיו של אבי, יוסף קריגר שהצטרף שנים לפני כן לקבוצת המתפללים והיה בין הפעילים בשילוב  המסורת היהודית באורחות חיינו. קומת הקרקע – "בית איתי", שכוללת את חדר המוסיקה, הארכיון וחדר הזיכרון נתרמה ע"י ישראל סבו, לזכר בנו איתי, בן הקיבוץ שנספה בתאונת דרכים.

הבית על מרכיביו השונים מילאו במשך השנים את הצפיות, התקוות והאיחולים שהתברכנו בהם בתקס חנוכת בית הכנסת בסוכות תשנ'ד, ע"י שר הדתות והפנים דאז יוסף בורג, נציג קרן פולק הקנדית שהיה מידידיו של הנס, ונכבדים רבים אחרים. פעילות בית הכנסת, ישיבות ועדות, לימודים, שעורי מוסיקה וארכיון פעיל היו לחלק מהווית התרבות שלנו.

בית הכנסת התנהל בפתיחות שאפיינה את באי הבית הן בנוסח והן במנהגים שהתאימו גם לציבור "הפחות דתי" הן בשבתות עם העליה לתורה של ברי מצווה, והן בתפילות יום הכיפורים בהן האולם היה מלא מפה לפה. במשך כ25 שנים נפטרו מבין המתפללים כל חברינו הוותיקים ומעט "צעירים" מילאו את השורות. כך גם עם שותפינו בתפילות מרמת יוחנן. אלא שבין המצטרפים היו שביקשו יתר הקפדה בנוהלי התפילה. רוחות השינויים הגיעו גם לבית הכנסת, ולפני כ 3 שנים התקבל השינוי לישיבה נפרדת ולקיום עזרת נשים. השינוי נעשה בהסכמת מרבית המתפללים ובגיבוי החלטת האספה. היום מתקיימות התפילות מדי ערב שבת ושבת במניין מלא ויותר, עם כוחות צעירים וחיזוק של רב צעיר מקהילת חב'ד השכנה, הקורא בתורה בכישרון רב. האולם זכה לשיפוץ ומיזוג מחודש שנותנים את האווירה המכובדת והמרשימה לה זוכים המתפללים הקבועים ואורחים הפוקדים את הבית, כפי שהזכרתי בתחילה.

ומעט עשיה לדורות הבאים - אני ממשיך את פועלם במשך שנים של משה וטוביה, ומלמד  בני בר מצווה את ניגון ההפטרה על מנת לקיים את העליה לתורה עם כל השמחה המתלווה.

וכך במבט לאחור, נראה לי שאנו מקיימים את תקוותם, מצוותם הלא כתובה של הורינו, להמשיך מסורת שהביאו איתם, עיצבו מחדש, והעבירו אלינו להמשיך לקיימה.

                                                                                                            רפאל  קריגר .

חסר רכיב